ספר המצוות לרס"ג, מצות לא תעשה רמ״ב

« ספר המצוות לרס"ג Positive Commandments ספר המצוות לרס"ג Laws of the Courts, Introduction »

242 ביאור על ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

אל יגלח הנזיר. וישת דם ענב. וגפנים. כתיב בפרשת נשא מיין ושכר יזיר חומץ יין וחומץ שכר לא ישתה. וענבים לחים ויבשים לא יאכל וגו'. מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג לא יאכל וגו' תער לא יעבור על ראשו וגו'. כבר ביארנו לעיל עשין ק' מה שנוגע ללאוין אלו לפי שיטת רבינו הגאון ז"ל. וגם כבר ביארנו לעיל לאוין רי"ז רי"ח טעמו של רבינו הגאון ז"ל שלא מנה מכל הלאוין שביוצא מן הגפן אלא שנים. אחד באכילה והשני בשתייה. ושלא כדעת הרמב"ם ז"ל וסייעתו שמנו בזה חמשה לאוין. וגם לא כדעת הבה"ג שמנה ארבעה לאוין עיי"ש היטב. וגם יש לומר בפשיטות דלאוין שבשתייה מנה רק אחת מטעם שביאר הרמב"ם ז"ל בסה"מ לאוין ר"ב. שגם הוא לא מנאן אלא אחת עיי"ש. ולאוין שבאכילה שמנאן הרמב"ם ז"ל ארבע. לא מנאן רבינו הגאון ז"ל אלא אחת. משום דלטעמי' אזיל דבכל כיו"ב שנאמרו הרבה לאוין במצוה אחת אינו מונה אלא הלאו הכללי שבהן בלבד. ולא שאר הלאוין שנאמרו בפרטים שבענין זה. וכמו שביארנו בכמה דוכתי. ומה"ט כאן ג"כ לא מנה אלא הלאו הכללי שבאכילה. דכתיב מכל אשר יעשה מגפן היין וגו' לא יאכל. שכולל הכל שבגפן. וזהו שכתב בלשון אזהרה זו גפנים. וכתב לשון רבים גפנים לצורך החרוז. וגם שינה סדר הכתוב. וכתב תחלה אזהרת תגלחת ואח"כ אזהרת יוצא מן הגפן. משום שרצה לסיים החרוז בגפנים שמתחיל בהן החרוז השני שאחר זה. וכדרכו ז"ל בחרוזים אלו. ומה שלא מנה לאוין דטומאה שבנזיר. כבר ביארנו לעיל שם במנין העשין עיי"ש. ובאזהרותיו שע"פ עשרת הדברות בדבור לא תחמוד לא מנה באכילה ושתיה דיוצא מן הגפן בנזיר אלא אזהרה אחת לבד. וגם שם כוונתו לאזהרה הכללית דמכל אשר יעשה מגפן היין וגו' לא יאכל. וכתבה שם ג"כ ממש בלשון זה עצמו שכתבה כאן עיי"ש. וכלל בה גם שתיה משום דקיי"ל שתיה בכלל אכילה. אלא שכבר ביארנו לעיל לאוין רי"ז רי"ח טעמו של רבינו הגאון ז"ל כאן שחזר בו מזה. משום דס"ל דאין זה ענין לכאן עיי"ש. ולכן אין להאריך בזה יותר:

1 אַל יְגַלַּח הַנָּזִיר

« ספר המצוות לרס"ג Positive Commandments ספר המצוות לרס"ג Laws of the Courts, Introduction »